ויסריון – ישו הסיבירי – ביקור בכפר המאמינים של הקהילה

כשהגענו לקראסנויארסק שבמרכז סיביר (למעשה, העיר שמסמנת את מרכז רוסיה), המארחים שלנו סיפרו לנו על הקהילה המעניינת העונה לשם "הבשורה האחרונה", שחיה באזור מבודד בדרום המחוז, לא הרחק מרפובליקת חקסיה, במספר כפרים קטנים (הולכים וגדלים). חברי הקהילה, המשכילים ברובם, באים מכל רחבי רוסיה (והעולם) לחיות בקרבה למנהיג "ויסריון", שנחשב בעיניהם לגלגול הנשמות של ישו הנצרתי בכבודו ובעצמו. למארחינו יש מכר בקהילה והוא הזמין אותנו לביקור קצר, ובדיעבד, מאוד מאוד מעניין.

שער הכניסה לכפר המאמינים – בכיתוב, ציטוט מתוך "הקומדיה האלוהית" של דנטה בשינוי קטן "כל הנכנס, יביא איתו תקווה"

ישו מעולם לא היה קרוב יותר! רכבת לילה מקרסנוירסק לעיירה קורגינו (KURAGINO), אוטובוס קצר לתחנת האוטובוסים בקצה השני של העיירה. משם אוטובוס נוסף שעושה את 80 הק"מ הבאים על דרך עפר מקורגינו לכפר המאמינים פטרופבלובקה (PETROPAVLOVKA). אוטובוס-משאית מביא אותך 50 ק"מ נוספים על דרך עפר קלוקלת אף יותר, עד לקצה הדרך העבירה לרכבים (שלא בחודשי החורף). הליכה קצרה של 7 ק"מ נוספים במעלה הגבעות והיער העבות (סה"כ עד כאן, כיממה בדרכים) והגעת ל"משכן-הזריחה" (בתרגום מרוסית – ABITALNY RASSVET), כפר המאמינים הקרובים ומשכנו של ויסריון.

בית בכפר – בסגנון סיבירי מקורי

למשכן-הזריחה הגענו ביום שבת בערב והתקבלנו בשמחה רבה לביתם של מארחינו בכפר, שם התכוננו להעביר את הלילה. בכפר הפסטורלי גרים כ-45 משפחות שמהווים את קבוצת המאמינים הקרובה לויסריון (לא כולם זוכים לגור פה). הכפר נמצא במרכז הטייגה (היער הסיבירי הצפוף), והרבה מאוד עבודה נדרשה (ונדרשת) לחברי הקהילה להכשיר את הקרקע הבתולית למגורים וגידולי פירות וירקות, בשאיפה לחיים עצמאיים מהעולם המודרני, וכהכנה ל"סוף העולם כמו שאנחנו מכירים אותו" כמשתמע מה"בשורה עפ"י ויסריון".

ערפל הבוקר מתפזר מעל הטייגה הסיבירית

בבסיס "הבשורה עפ"י ויסריון", או "הבשורה האחרונה", עומדת הטענה שהאנושות קיבלה על עצמה מספר בשורות בעבר – אם התנ"ך, הברית החדשה והקוראן בצד המערבי, ומספר בשורות בצד המזרחי. האנושות סירבה לעקוב לבשורות אלה, שעיקריהן אהבה הזולת ואהבת האדמה (עד כאן נשמע מוכר..), ועל-כן בקרוב מאוד האדמה תקום לדרוש את שלה ולהחזיר את מה שנוצל ממנה. רוב האנושות תושמד, והיחידים שיוותרו ליצור מחדש את האנושות הם מאמיניו של ויסריון, שבונים להם את "תיבת נוח" המודרנית במרכז סיביר. לגבי ערכים של בין אדם לזולתו, מטיפה הבשורה לאהבה ללא ערבות, אמירת אמת ללא עקבות, מחקר מתמשך של עצמך במטרה להגיע לרמה נפשית עילאית ועוד מספר נקודות נוספות שכתובות בעשרה כרכים, ומתומצתות לספרון אדום קטן המוכן לתפוצה, שקראתי במעלה הדרך לכפר.

תמונות מהליתורגיה של יום ראשון

נראה ששילוב של מספר דתות כגון בודהיזם, טאואיזם, נצרות ואיסלאם, אורח-חיים כפרי המושפע מאגדות פיות עממיות (לראיה, שמות הרחובות במשכן-הזריחה נעים בין "שביל החלב" ל"טל יהלומי"), ודמות מרכזית וכריזמטית המנצחת מעל הכול הוא דרך מוצלחת מאוד למשוך אלפי נשים רוסיות כמהות לאהבה ורומנטיציזם, וגברים רוסים כמהים לסיפורי פנטזיה (תובנה על התרבות הרוסית שפיתחתי לעצמי במהלך הטיול, משנית לסיפור זה, אך חשובה לכשעצמה. וע"ע "התרבות הרוסית, או – איך גורמים לעם שלם לחיות בסרט").

כפר המאמינים "משכן הזריחה" שהוקם במרכז הטייגה (היער הסיבירי) – ניתן ממש לראות את תוואי הקרקע שהוכשרה לכפר, ואת הריחוק מכל מקום אחר

כל יום ראשון בבוקר, חברי הקהילה מתרכזים לליתורגיה, שבסופה המפגש עם ויסריון (ויסריון פוגש את הקהילה אך ורק פעמיים בשבוע). מארחינו הורו לנו שהליתורגיה מתחילה בשמונה בבוקר ושחשוב מאוד לא לאחר! אי לכך שמנו לעצמנו שעון מעורר, רק כדי להתעורר ולגלות את כולם ישנים. בדיעבד אמרה לי המארחת שהקהילה חיה עפ"י "שעון הטבע" שמכוון לשעה אחת מאוחרת יותר משעון קראסנוירסק המקומי… אע"פ שהתעוררנו שעה מוקדם יותר, הצלחנו חברתי ואני כמעט לאחר למפגש הקהילתי במרכז הכפר (מה שהביא אותי למסקנה שישראלים כנראה לעולם לא יהיו מוצלחים מדי בכל מה שקשור לאמונה עיוורת ועמידה בזמנים..).

הליתורגיה דווקא הייתה מוצלחת ומרשימה ביותר. מה שהתחיל במפגש מעגלי במרכז הכפר, וטיהור הנשמה ע"י שטיפת הפנים במים מהמעיין הקדוש, המשיך בעלייה איטית במעלה ההר לכיוון המקדש ומשכנו הקודם של ויסריון (הוא ירד לכפר לפני כשנה) בליווי המקהלה הכנסייתית בשירה פרובוסלבית עליזה וניגון חליל. הגברים היו לבושים במיני אדרות כפריות בצבעים ססגוניים, והאווירה הכללית הייתה דומה לחתונה של שלגייה. לאחר ניגון מרשים ביותר (באמת!!) של פעמונים, חברי הקהילה ירדו למטה לקראת המפגש עם ה"מורה" (בתרגום חופשי מ UCHITEL) – כך מכנים חברי הקהילה את ויסריון.

נגינת הפעמון

כמה מילים על ויסריון לפני שממשיכים. ישו של ימינו גרוש ואב לשישה ילדים משתי נשים שונות. הוא התחיל את דרכו כצייר, ובכדי להרוויח כסף עבד כשוטר תנועה בקרסנודאר. באוגוסט של 1991, בעודו בן 30, חווה את ההתגלות הראשונה, בתאריך שנחגג עד היום כל שנה כ"חג ההתגלות הראשונה", ומאז התחיל להפיץ את הבשורה ואסף אחריו אלפי מאמינים. מסתבר שהוא אפילו עבר בארץ, שם הוא נתקל בכמה בעיות עם הכנסיות המקומיות… ולאחר שביקר במקור מוצאו של ישו הנצרתי, החליט עפ"י בחירת ליבו, כי ישו החדש יקים את קהילתו בסיביר.

המפגש עם ויסריון – יושב בכיסא תחת המטריה האדומה

המפגש עם ישו, שמבחינתי היה עיקר הציפיות מהביקור, היה קצת מאכזב. ישו המודרני נראה עייף, והשאלות שהעמידו לו מאמיניו לא ירשימו גם תלמיד תיכון ממוצע. אני אביא כאן מספר שאלות, שתורגמו לי ע"י כתב גרמני שביקר איתנו ביחד (ש – השואל, ת – ויסריון):

ש: "מורה נכבד, הסנאים אוכלים לי את האוכל שאני אוגר לחורף. האם מותר לי להרוג אותם כדי להגן על האוכל?"

ת: "לא, תמצא דרך אחרת לאגור את האוכל"

ש (השואלת בחורה): "מורה נכבד, האם מותר לי לברך גבר ברחוב? משום שזה גורם לי להטות את מחשבותי"

ת: "למה ש"להגיד שלום" לגבר ברחוב יגרום לך להטות את מחשבותיך?"

ש: "משום שאז אני אחשוב על הגבר הזה, וזה יפריע לי להתרכז במחשבות שלי"

ת: "על מה את חושבת שזה כ"כ חשוב לא להפריע?"

ש: "אני חושבת עלייך"

ש (השואל בחור): "מורה נכבד, לפני כשבועיים חגגנו פה את חג ההתגלות הראשונה, והוטל עלי לעמוד על המשמר בחלק של האגם שבו נכנסו הנשים להתרחץ. האם זה בסדר שנגרמה לי התעוררות מינית ממחזה של מאתיים נשים ערומות?"

ת: "כנראה שמי שהטיל עלייך את המשימה סמך עלייך מאוד"

לאחר המפגש עם ישו, חזרנו עייפים מאוד למטה אל כפר המאמינים, והתארחנו אצל חברנו. שם ראינו את חברי הקהילה המגוונים, בינהם גרמנים, זוג בלגים ואפילו קובני, ושיחה עם מנהלת בי"ס לבנות המקומית שביקרה חמש פעמים בישראל, וסיפרה לנו כמה שחשוב מאוד מה שקורה עכשיו במקום הזה – "ישו הראשון היה מישראל, וישו השני הוא מרוסיה!". דבר אחד חשוב מאוד לציין על ה"ויסריונים" – ללא ספק (!) הם האנשים הכי נחמדים והמארחים הכי נהדרים שפגשנו עד עכשיו ברוסיה, ויעזרו לך בכל צרה וצורך.

כנסיית "הבשורה האחרונה" שבכפר פטרופבלובקה (למרגלות ההר)

בדרך חזרה מהכפר לכיוון העיר הגדולה ניסינו לעכל את החוויה. אני הייתי קצת מאוכזב מזה שלא חשבתי על הרעיון להיות ישו השני בעצמי.. חברתי אמרה שבשבילה אני תמיד אהיה ישו.