פיליפינים – אינפורמציה ורשמי טיול

הפיליפינים היא מדינה מפתיעה בכמות הגיוון שבה בכל תחום אפשרי, בין אם תרבות, שפה, נוף ואפילו כלי תחבורה.
גם הפעם or1020 דיבר אל ליבי לכתוב את רשמי הטיול שלי לפיליפינים, וכך הוא זכה שהפוסט יוקדש לו 🙂
בפיליפינים ביקרתי בינואר-פברואר 2011. ניסיתי לכתוב כמה שיותר מידע כדי שישמש את מי שיגיע למקומות, בינהם על מקומות לטייל בהם, עלויות לינה ואוכל וכל אינפורמציה שנראתה לי רלוונטית וזכרתי אותה. יש להתייחס למחירים שרשמתי כסדר גודל ולא כמחיר מדויק, וזאת מכיוון שהעליתי מזכרוני דברים שהיו לפני שנה וחצי.
מקווה שהפוסט יהיה לעזר. קריאה מהנה 🙂

כמה פרטים יבשים לפני שמתחילים

הגעה לפיליפינים: נמה"ת הבינלאומיים העיקריים בפיליפינים נמצאים במנילה (NAIA = Ninoy Aquino International Airport) ובעיר סבו (CEBU). טיסות זולות ניתן למצוא על הקווים בין בנגקוק, הונג-קונג, מקאו למנילה או סבו.
הטיסה עולה כ90 דולר לכיוון. לפעמים ניתן למצוא מחירים זולים יותר בפרומואים אם מזמינים מספיק זמן מראש.
ויזה: בעלי דרכון ישראלי מקבלים בכניסה לפיליפינים אשרת שהייה ללא תשלום ל-59 ימים (בצורת חותמת בדרכון). שימו לב שרוב המדינות המערביות מקבלות 21 ימים בד"כ, ישראל היא חריגה כאן.
חברת התעופה הזולה יותר לטיסות בינלאומיות היא Cebu Pacific – http://www.cebupacificair.com
לטיסות פנים זולות מומלץ לבדוק גם את החברות הבאות:
ZestAir – http://www.flyzest.com
AirPhilExpress – http://www.airphilexpress.com
Philippines Airlines – http://www.philippineairlines.com
באופן כללי – למעברים רחוקים בין מקומות בפיליפינים, לפעמים הרבה יותר כדאי לקחת טיסות מאשר over land (אוטובוסים או מעבורות). הטיסות זולות יחסית ולפעמים ניתן למצוא פרומואים מפתיעים (אני מצאתי טיסה בין מנילה לסבו ב5$ דרך ZestAir). גם המחיר הזול וגם הזמן הרב מאוד שתחסכו גורמות לזה להיות אופציה שראוי לשקול ברצינות.

צפון לוזון

קצת גיאוגרפיה לפני שמתחילים

הפיליפינים הם בעצם אוסף ענק של כ-7000 איים. חלקם גדול פי כמה פעמים מישראל, וחלקם בגודל של כמה מ"ר בודדים.
החלוקה ה"גסה" המקובלת היא ל-4 איזורים עיקריים:
האי לוזון (LUZON, כמו אלי..)- האי הגדול, גודלו פי 5 מישראל, ובו נמצאת מנילה (בכיוון דרום-מערב). באי יש מספר אתרים מרתקים בעיקר באזור הצפון ההררי (שהוא גם קריר יותר משאר המקומות). אך גם בדרומו (הר הגעש טאל).
הויסאיאס (VISAYAS) – קבוצת האיים הגדולים אשר במרכז הפיליפינים, שבירתם היא העיר סבו (CEBU). איים מרכזיים בויסאיאס: סבו (האי), בוהול, נגרוס, סיקיחור, בורקאי ועוד. לכל אי אופי משלו וחוויות מעניינות משלו.
מינדנאו (MINDADNAO) – האי הגדול בדרום הפיליפינים, עם אוכלוסיה מוסלמית גדולה. בשנים האחרונות יש התרעות של המטה ללוחמה בטרור על הגעה לאיזור.
פאלאוואן (PALAWAN) – האי הארוך במערב הפיליפינים. ידוע בעיקר באתרי הצלילה הרבים שבו, ובאיזורים המיוערים שבו שבטים מקומיים פראיים.

קצת רקע הסטורי וכללי לפני שמתחילים

הפיליפינים הם מקום מרתק מבחינה תרבותית והסטורית. האוכלוסייה המקומית היא שילוב של עמים אינדונזיים ופולינזיים שהגיעו מאיזור אסיה במשך אלפי שנים. תושבי הפיליפינים נקראים פיליפינוס (filipinos). הגיוון האנתרופולוגי בין האיים הוא גדול ומרתק בעצמו, כך שלכל אי תרבות משל עצמו – הסטוריה, עם, שפה וכו'. השפה המרכזית היא טגלוג (TAGALUG) שהיא מעין שילוב של השפה המקומית המקורית עם ספרדית ואנגלית (הרבה פעמים ניתן להבין את השיחות מסביב, בגלל השימוש הרב במילים אנגליות בשפה).
בתחילת המאה ה-16 הגיעו לפיליפינים הספרדים בהנהגת מגלאן (שקיפח את חייו שם על האי מקטן ליד סבו, בדרכו להקיף את הגלובוס). עם הגעת הספרדים החל הקולוניאליזם שנמשך כ-300 שנים והביא איתו קדמה ובנייה,אבל גם ניצול הילידים ושחיתות פוליטית שנכנסה לתרבות המקומית עד היום – מי שטייל בדרום מזרח אסיה ישים לב למזג המעט חם יותר (ה"ספרדי") של הפיליפינוס, לעומת שאר העמים באיזור, שהם בד"כ שקטים ונינוחים יותר.
בסוף המאה ה-19 ארה"ב קנתה מספרד את הפיליפינים במסגרת ההסכמים שלאחר מלחמת ארה"ב-ספרד. האמריקאים שלטו בפיליפינים עד לקבלת העצמאות בשנת 1946.
מכאן הגיעה הדומיננטיות של השפה הספרדית והאנגלית בפי המקומיים. אחת ההפתעות הראשונות שלנו בפיליפינים הייתה לגלות שכמעט כולם דוברים אנגלית מצוינת, ואפילו הכפריים (!), מה שמקל מאוד להסתדר במדינה.
עוד נקודה חשובה לציון אצל הפיליפינוס היא החשיבות הדתית (שכנראה הגיעה גם היא בהשפעה הספרדית). המדינה עצמה חילונית, אבל ברובם, הפיליפינים הם נוצרים קתולים אדוקים. במדינה תראו הרבה מאוד כנסיות ואזכורים דתיים – בין אם על בניינים או כלי תחבורה (על ג'יפניז).

עשרת הדיברות בפיליפינית

קצת תחבורה לפני שמתחילים

גם בתחום התחבורה הפיליפינים מפתיעה בכמות הגיוון.
מלבד כלי התחבורה ה"מקובלים" כמו מוניות, מטרו, אוטובוסים, מצטרפים המטוסים (ראה הערה למעלה על טיסות פנים), וכן שני כלי תחבורה מיוחדים ונפוצים מאוד:
הג'יפני (JEEPNEY) – כלי התחבורה הלאומי של הפיליפינים, בוודאות הראשון שיתפוס את תשומת לבכם, ואחד המטרדים העירוניים בערים הגדולות (מבחינת רעש וזיהום אוויר). הג'יפני הוא בעצם משאית צבאית שהוסבה להיות כלי תחבורה ציבורי (שאריות מהשלטון האמריקאי). לג'יפני כניסה אחורית צרה, ובפנים יושבים בשתי שורות ספסלים. נסיעה עירונית בג'יפני תעלה בסביבות ה7-20 פזו, ובין-עירונית תעלה מעט יותר. שימו לב לתת לנהג תמיד את עלות הנסיעה במדויק – לא הייתה פעם אחת שנתתי מעט יותר (כי לא היה לי מדויק), ולא הייתי צריך לריב עם הנהג שיחזיר לי עודף.
המאפיין העיקרי של הג'יפני שתשימו לב אליו מיד עם הגעתכם הוא הקישוטים והעיטורים שלו. כמעט לכל ג'יפני יש שם (בד"כ עם משמעות דתית כמו Jesus Christ או King David..) והוא מעוטר במגוון גרפיטים מקסימים של דמויות דתיות (בעיקרה ישו) ודברים הזויים אחרים.
כלי תחבורה נפוץ נוסף הוא הטריסיקל (Tricycle) – מעין אופנוע עם סירה מתאים ל2-4 נוסעים, בד"כ מקורה ומיועד לנסיעות עירוניות. עלות הנסיעה בד"כ גבוהה מעט מנסיעה בג'יפני – וכמובן שגם עם נהגי הטריסיקל מומלץ לסכם מראש את המחיר ולשלם במדויק.

גיפני במנילה

איורים על גיפני

ועכשיו לטיול – נתחיל במנילה

עיר הבירה הפיליפינית היא בעצם מטרופולין ענק של כ-20 "תתי-ערים" ועוד מספר ערים שמקיפות אותה, שמכיל סה"כ כ13 מיליון תושבים.
לינה במנילה עשויה לעלות קצת יותר מאשר אצל שכנותיה הדרום-מזרח אסיאתיות. אנחנו בחרנו להתארח בעזרת couchsurfing. שהינו כשלושה ימים בעיר הבירה (למעשה בעיירה קטנה מחוץ לעיר), בעיקר בגלל המשפחה שהתארחנו אצלה ופחות בגלל העיר עצמה. זה גם נתן לנו קצת זמן להתאפס על תוכניות להמשך. כלומר, מבחינת אתרים מעניינים במנילה הייתי ממליץ אם ניתן להגיע לעיר מנילה עצמה, ומלבד זאת יש מספר רב של קניונים שניתן להצטייד בהם. יום-יומיים מספיק בהחלט לחוות את העיר, ואפילו לוותר עליה אם אתם לחוצים בזמן.
מנמה"ת NAIA ניתן לקחת shuttle בעלות 20 פזו למטרו העירוני (המטרו הוא מעל הקרקע, ולא מתחת) לתחנת Taft. הנסיעות במטרו זולות מאוד ונעות בין 10-30 פזו. הרבה יותר זול מהמוניות שינסו לעקוץ (אם כי עם תיקים גדולים לפעמים אין ברירה). עלות מונית מנמל התעופה למרכז העיר בסביבות 150 פזו.
האי לוזון (LUZON): לאחר שנסגרנו על "תכנית פעולה" לפיליפינים החלטנו להשקיע מספר ימים בצפון האי לוזון.
עלינו על אוטובוס לילה לעיר באגיו (BAGUIO) – הנסיעה אורכת כ5-6 שעות. חשוב לקחת איתכם ביגוד חם לנסיעה – גם כי הנסיעות ברכבת ישראל מתגמדות לעומת הקור ששרר באוטובוס במהלך הלילה, וגם כי באגיו ממוקמת במקום גבוהה יחסית, ובינואר די קריר שם בשעות הבוקר המוקדמות.
מהתחנה בבאגיו תפסנו מונית לתחנת האוטובוסים לכיוון סאגאדה (SAGADA), ועלינו על האוטובוס – נסיעה של כ-4 שעות עם נוף הררי יפהפה לאורך הדרך (בדרך הייתה תקלה באוטובוס – דבר שכיח באיזור – וזה האריך את הנסיעה כנראה בעוד כשעה). הגענו לסאגאדה בשעות הצהריים, התמקמנו באחד ההוסטלים בחדר זוגי בעלות 200 פזו לאדם ויצאנו לטייל. באיזור יש נוף הררי מקסים, מערת קבורה מעניינת (לא לשכוח פנסי ראש), ובכלל מומלץ לשוטט בדרכים באיזור. פשוט לצאת ברגל ולטייל. בסאגאדה יש גם מסעדה עם אוכל איטלקי מצוין (העיירה היא פחות או יותר רחוב אחד, כך שלא תתקשו למצוא אותה).

טרסות אורז ליד סאגאדה

באנאווה ובטאד (BANAUE and BATAD)

לאחר 2 לילות בסאגאדה עלינו על האוטובוס/ג'יפני לבונטוק (BONTOC) ומשם אוטובוס/ג'יפני לבאנאווה (BANAUE). לבאנאווה הגענו בשעות אחה"צ והתארגנו לקראת יציאה לכפר בטד (BATAD). ביקשנו מאחד ההוסטלים במרכז באנאווה לשמור לנו על התיקים ללילה או שתיים (עם הבטחה שנתארח אצלם כשנחזור). לקחנו תיק קטן וחיפשנו דרך הגעה לבטד. באנאווה ובטד הם אזורים קצת יותר מתויירים, לכן הנהגים המקומיים ינסו לקחת ממכם קצת יותר ג'ובות על הנסיעות. בסופו של דבר התפשרנו על מחיר הוגן בג'יפני שיוצא לכיוון בטאד (לדעתי המחיר הוא כ-30 פזו, למרות שיבקשו לפחות 100, אפשר להתפשר באמצע. גם נהגי הטרייסיקלים ינסו לשכנע אתכם לשלם כפליים על הנסיעה).
הנסיעה לבטאד היא בדרך מאוד משובשת ובקושי עבירה אם יורד גשם. נסיעה של כחצי שעה (אולי קצת יותר?!) תביא אתכם ליציאה/עלייה בכיוון שמאלה מהכביש הראשי. טיפוס של כ45 דקות ברגל עד לאוכף שבו יש קנטינה קטנה שמוכרת מזכרות, ומהאוכף ירידה נוספת של כ45 דקות לכיוון הכפר (ניתן להגיע ברכב עד האוכף, זה כמובן יעלה לכם יותר. בזמן שאני ביקרתי התחילו להרחיב את הדרך בכיוון הירידה, אך היא לא הייתה עבירה לרכבים גדולים. אולי המצב השתנה מאז).
הכפר בטאד ממוקם על צלע הר ונשקף ממנו נוף עוצר נשימה אל עבר טרסות האורז ההרריות. במקום יש הרבה גסט-האוסים שגובים כ200 פזו לבנאדם ללילה עם מתקנים בסיסיים (מקלחת באקט למשל, ואווירה שמזכירה קצת את נפאל באופיה). מסתבר שבעבר הייתה במקום "קולוניה" ישראלית – התפלאנו לגלות בתפריט מאלאווח ושקשוקה, ולפתע הגיעה המארחת שלנו ושרה שירים של שלמה ארצי. היא סיפרה שבשנות ה-90 הגיעו המון ישראלים לכפר, אבל אי שם ב1998 הם הפסיקו להגיע במסות. מעניין לגלות שרידים הסטוריים של שבילי חומוס..
למחרת בבוקר הלכנו לטיול יום לכיוון הכפר הסמוך והמפל הגדול עם מדריך מהכפר. יצאנו חבורה של 7 מטיילים ושילמנו 700 פזו (100 לבנאדם).
לילה נוסף בכפר, ויצאנו בבוקר לעשות את הדרך חזרה לכביש הראשי. אם מגיעים לכביש מוקדם ניתן לחכות ולתפוס ג'יפני שעובר חזרה לבאנאווה.

טרסות האורז שבבאטאד

באנאווה

ויגאן (VIGAN)

מבאנאווה יש אוטובוס למנילה, נסיעה של כ-8 שעות. אנחנו לעומת זאת הוקסמנו מסיפורים על עיירת החוף ויגאן (VIGAN) שנמצאת צפונה יותר, והחלטנו לבקר בה.
יצאנו מוקדם בבוקר מבאנאווה לבאגיו – נסיעה של מספר לא מבוטל של שעות. הגענו בשעות הצהריים, ועלינו על אוטובוס לVIGAN. לויגאן הגענו מאוחר בלילה של אותו היום, באזור השעה 22:00 או 23:00. אין הרבה מקומות לינה זולים בויגאן, לכן התפשרנו על חדר מעט יקר יותר מהמקובל במלון VIGAN HOTEL (קואורדינטות: (17.57434134394408, 120.39008259773254)). מסתבר שגם הגענו בדיוק בחגיגות כלשהן של העיר.
הסיפור של ויגאן מעניין מאוד – מדובר בעיירה שמרכזה הוכרז כמקום הסטורי של UNESCO (World Heritage Site), והיא נחשבת לאחת הערים הקולוניאליות המשומרות ביותר באסיה. בעיר יש בניינים בסגנון אירופי-ספרדי עם ניחוח של המאה ה-19. ביקרנו במוזיאון BURGOS שהוא ביתו של הכומר BURGOS המקומי שהוצא להורג ע"י הספרדים. הסיפור שלו מעניין מאוד, שכן יש בו סיפור על מאבק ופטריוטיות פיליפינית לצד ניסיון להסתדר עם השולטים הספרדים. סיפור עם סוף לא טוב כאמור. בבית יש מספר תערוכות וממש ניתן לחוש את הסיפור של המקום ושל הפיליפינים בכלל תחת השלטון הספרדי.
בנוסף יש מוזיאון/בית נוסף של איש פרלמנט פיליפיני שגר בויגאן שלצערי שכחתי את שמו. גם הביקור בביתו נותן תחושה והבנה של הפיליפינים היום. ניתן להסתובב בעיירה בכרכרות עם סוסים באווירת התקופה הקולוניאלית.

רחוב בויגאן

אחרי יום מהנה בויגאן חזרנו באוטובוס לילה למנילה, והגענו בשעות הבוקר, בדיוק לטיסה שלנו לCEBU, אותה הזמנו מספר ימים קודם לכן בחברת ZestAir (כרטיס טיסה במחיר 5$!! בפרומו. לפעמים צריך מזל).

הויסאיאס (VISAYAS)

הויסאיאס הם קבוצת האיים שנמצאת במרכז הפיליפינים, והעיר המרכזית בהם היא CEBU. לתחושתי אין הרבה מה לחפש בעיר עצמה, מלבד כנסיית סנטו ניניו, שם שמור הפסלון המפורסם שהתגלה ע"י הספרדים, ולכאורה מדובר בישו התינוק. השמועות מספרות שהפסלון התגלה כחלק מניסיון ספרדי לרכוש את לב הפיליפינים הפגאניים באמונה הנוצרית, כך שחג גילוי הפסלון – santo nino – נופל "במקרה" על חודש ינואר שבו היו חגיגות ממילא. בכל מקרה, במהלך חודש ינואר, הויסאיאס מתמלאים בחגיגות סנטו ניניו בהן תראו תהלוכות נושאות העתק של הפסלון או סתם פסלים של תינוקות, וכן שירים וריקודים ואוכל, והרבה שמייח :).

חגיגות סנטו ניניו באי APO

נגרוס (NEGROS) והאי אפו (APO ISLAND)

מהעיר CEBU תפסנו מעבורת לילה לעיר דומאגטה (DUMAGUETE) – כ5-6 שעות, שעל האי Negros (המעבורת יוצאת ממעגן הספינות אליו ניתן להגיע בהרבה דרכים, הוא די מרכזי). בדומאגטה התקשנו למצוא מקום לינה, המקום המפורסם Harold's Mansion היה מלא וכך גם Vintage Inn. התפשרנו על הוסטל זול (מאוד) בשם Negros Lodge, אבל הוא עשה את העבודה (כ-350 פזו ללילה, מקלחות משותפות, וחדרים קצת מסריחים. כמובן שאין מה לדבר על מזגן. זה זול, ואל תצפו ליותר מדי). אני מצאתי את דומאגטה עיר נחמדה למדי, עם טיילת נחמדה על שפת הים ומסעדות זולות וטעימות. מקום טוב להירגע בו קצת אחרי נסיעות ארוכות.
מדומאגטה שמנו פעמינו לאי אפו (APO ISLAND) המקסים. תופסים אוטובוס של כחצי שעה בכיוון ZAMBUANGITA ויורדים בפנייה לרציף לאי. הולכים קצת ברגל כ300 מטר ומגיעים למעגן הספינות. אם תגיעו מוקדם ותמצאו אנשים תוכלו לשלם מחיר קצת יותר זול על השיט לאפו. אנחנו הגענו בשעה מאוחרת ולא נשארו הרבה אנשים. לכן עלות השיט לכיוון אחד הייתה 300 פזו, ואין עם מי להתמקח. זה המחיר – אם רוצים או לא. השיט לאי הוא בבגנקה (BAGANKA) – סירות קטנות שחוצות את הקילומטר מנגרוס לאי הקטנטן. מזג האוויר בשבועיים הראשונים שלנו בויסאיאס לא היו מוצלח במיוחד, וכך גם היה הים באותו זמן, סוער למדי ובוודאי עם סירת בגנקה קטנה הגענו רטובים לגמרי (מומלץ להשאיר את כל החפצים, כולל שעונים, מצלמות וכו' בתוך תא המטען במצב כזה, שם הדברים לא נרטבים).
לצערנו מזג האוויר היה סוער יחסית במשך שהייתנו על האי, אבל נהנינו שם למרות זאת (מה שמחזק את השערתי כי במז"א טוב הוא אחד המקומות המצוינים שאפשר להגיע אליהם). האי הוא קטנטן ומכיל שני כפרים, אחד בכל צד, ושתי גבעות קטנות. לינה באי ניתן לעשות בהוסטל שיש שם בעלות 800 פזו לאדם שכוללת לינה בדורמז ושלוש ארוחות. אנחנו הלכנו לאחת המשפחות ושילמנו כ-400 פזו לחדר זוגי נחמד (עם מקלחת באקט כמובן). אוכל ניתן לקנות במכולת הזולה שיש על האי ומוכרת את המוצרים הבסיסיים אורז ירקות וכו'. כך שלא דאגנו מבחינה כלכלית.
מהבחינה התיירותית – באי יש מספר אתרי צלילה, וכן איזור שמיועד לשנירקול. לאי מגיעים הרבה צבי ים ענקיים (בקוטר של יותר ממטר) וניתן ממש לשחות איתם (!). מומלץ גם לעשות סיבוב הליכה על האי, לכפר השני דרך יער של קוקוסים (להיזהר על הראש.. הם נופלים..) או לטפס למגדלור על אחת הגבעות. בנוסף באותו זמן גם על האי חגגו בשירה וריקודים את הסנטו ניניו. העברנו שלושה לילות קסומים על האי המדהים הזה – a must לכל מי שרגלו דורכת בויסאיאס, וחזרנו לאי נגרוס.
במרדף אחר מז"א טוב יותר ניסינו את מזלינו ועלינו על אוטובוס מZAMBUANGITA לסיפאלאי (SIPALAY), שם יש אתר חוף בשם Sugar Beach אליו מומלץ להגיע בשיט ממרכז SIPALAY שמארגנים מאיזה דוכן שם, הם מתקשרים לRESORT ושולחים את הסירה. חוף לבן שמשי ויפה וכן אם הולכים קצת מגיעים למפרצון שמזכיר לך את הנופים מהשרדות עם קצת אלמוגים. עלות הלינה הייתה כ250-300 פזו לבנאדם לדורמז. במקום יש גם מסעדה מערבית טעימה (כמובן שקצת יותר יקרה מהעלות המקומית). ליד הריזורט (שיט של כחצי שעה) יש אתר שנירקול עם הריסות של ספינה יפנית ממלחה"ע ה-2. לצערנו הים היה סוער מדי באותו זמן כדי לראות אותו (נסענו עד למקום ואז חזרה בגלל שנהג הסירה שלנו המליץ לא להיכנס למים).
פוסט משעשע על SIPALAY:http://www.lonelyplanet.com/travelblogs/199/1677/10+Do's+for+Sugar+Beach,+Sipalay?destId=357339

hermit crab – נפוץ בכל החופים בויסאיאס

האי CEBU ו-MOALBOAL

לאחר שתי לילות, ועל אף הדחף להמשיך במסע צפונה, החלטנו לחזור על עקבינו לדומאגטה, שם כבר התמזל מזלינו ותפסנו חדר טוב בVINTAGE INN. ניסיון כושל למצוא דברים מעניינים יותר בדומאגטה הזכיר לנו שצריך לחפש אתרים חדשים, ולאחר לילה, למחרת בבוקר לקחנו מיניבוס לכיוון המעבורת לאי CEBU. גם שם הים היה מעט סוער ומתיז, אך המעבורת שלנו הצליחה לחצות את מספר הקילומטרים שבין שני האיים. מהצד השני תפסנו אוטובוס שהביא אותנו לעיירה MOALBOAL. ממרכז העיירה על הכביש הראשי, טרייסיקל יעביר אתכם את 4 הקילומטרים לריזורט PANAGSAMA, שם נמצא כל העניין.
במואלבואל החלטנו שנחכה עד יעבור זעם (היה מין מיני-טייפון באותו זמן, שזה אומר עננים והרבה גשם. לא מזיק, אבל גם לא כיף). ואכן, אמנם אחרי יומיים של ציפייה, המז"א המנחוס פתאום חלף לו והגיעה השמש לה כ"כ ייחלנו!
אין מילים לתאר את שמחתנו. במואלבואל, מלבד אתרי צלילה, ניתן פשוט להיכנס למים, לשחות קצת ולהגיע למדרגה הימית ששם יש ריף אלמוגים מדהים ביופיו (מרוב יופי שכחתי למרוח את הגב בקרם הגנה והצטערתי על כך שבוע.. לא להקל ראש בשמש הפיליפינית, היא שורפת!).
מלבד העושר הימי באיזור יש גם כמה מסעדות נחמדות עם אוכל טעים, ומילקשייק מנגו ממכר.
במקום התארחנו אצל אחד הגסט האוסים שמרוחקים עשר דקות הליכה ממרכז הRESORT (נדמה לי שקוראים לו molly's place), בקוטג' זוגי בעלות של 400 פזו ללילה (לאחר התמקחות קלה, התחלנו מ500), הפעם עם מקלחת אמיתית (!). נראה שאם יוצאים קצת מהאזור וממשיכים קצת קדימה יש מספר גסט האוסים זולים יותר ממה שתמצאו במרכז (שם המחירים ינועו כנראה ב600-1000 פזו).
הערה למחפשי החופים: במואלבואל אין ממש חוף חולי ויפה כמו במקומות אחרים.
חמישה לילות במואלבואל, מתוכם שלושה גדושי שמש, והמשכנו בדרכנו.

נוף בבוהול

קיפודי ים – נחשב למעדן מקומי

בוהול (BOHOL)

תפסנו אוטובוס חזרה לCEBU (כ-3-4 שעות נסיעה) ומשם לקחנו את המעבורת המהירה לטגבילאראן (TAGBILARAN), העיר המרכזית באי בוהול. המעבורת המהירה עושה את הדרך בשעתיים (יש גם מעבורת זולה יותר ואיטית יותר, כשש שעות, לדעתי מומלץ להשקיע במהירה, חבל על הזמן).
לא ממש ידענו מה אנחנו מחפשים באי בוהול, לכן המשכנו עם עוד כמה תיירים שהיו על המעבורת במונית משותפת לאלונה ביץ' (ALONA BEACH). כמה שעות של חיפושי חדר לא העלו בחכתינו אף מציאה, הגסט האוסים היו מלאים, או שהציעו חדרים הרבה יותר יקרים מהתקציב. לכן לקראת השעה עשר בלילה החלטנו יחד עם תייר גרמני נוסף שמזלינו כנראה לא באלונה ביץ', ותפסנו טרמפ עם טנדר חזרה לטאגבילאראן. מצאנו חדר זוגי (מצ'וקמק למדי, כהרגלנו) במחיר סביר (נדמה לי שכ-400 פזו לחדר שכלל מיטה ועוד מזרון, למעשה זה היה הרחבה של חדר ליחיד, לאחר שביקשנו יפה) ב- Charisma Lodge. ממש מול Charisma Lodge יש עוד גסט האוס זול, אבל יותר טוב שאת שמו שכחתי. קואורדינטות של קריזמה לודג': (9.641416786032131, 123.85556101799011)
האי בוהול הוא לטעמי גולת הכותרת של הטיול בפיליפינים. מה יש לעשות באי:
באי העברנו שבוע, שכלל בעיקרו לקום בבוקר ולשכור אופנוע – 400-500 פזו, תלוי באופנוע (לבדוק טוב טוב בלמים, צופר ואורות!!). על הדלק משלמים בדרך, וזה די זול, בד"כ עוד כ150 פזו. מכאן אפשר להתפרע. זה כיף חיים.
יום נסיעה לעיירה כרמן (CARMEN) וגבעות השוקולד, הכביש בדרך עובר דרך יערות טרופיים, ולאט לאט עולה. יכול לתפוס אתכם גשם שוטף ולעבור בפתאומיות קילומטר אחרי. אי מוזר ומרתק.
ביקור בחוות הטרזירים (TARSIER) שהם פרימאטים קטנים וחמודים עם עיניים עצומות (השמועה אומרת שהגרמלינים לקחו את ההשראה מאותם יצורים מתוקים).
נסיעה באיזורי הספר של האי, בהם יש כנסיות מעניינות ועתיקות וסתם נופים יפים.
נסיעה על כביש החוף לצד השני של האי לכיוון עיר הנמל TUBIGON מגלה נופים יפים. (ניתן להקיף את האי ביומיים של נסיעה אם מתאמים מראש עם חנות האופנועים, וישנים באחת העיירות בצידו השני של האי)
נסענו ליום לאי CALIBAO שהוא אי קטן ליד בוהול וגם בו יש ריף קטן ויפה. ובעיקר ההגעה הייתה חוויתית.
נסיעה ליום לאי פנגלאו (PANGLAO), איפה שנמצא אלונה ביץ'. ניתן לקחת שיט של שנורקלים ואיים יפים דרך אחת הסוכנויות בחוף. כאמור, לדעתי השהייה בחוף עצמה פחות קריטית. החוף עצמו לא הרשים אותי מאוד, ובעיקר היה עמוס בתיירים ויקר.
מומלץ גם לבקר במוזיאון הלאומי (הקטן יחסית) של בוהול שנמצא במרכז העיר.

נוף בבוהול

גבעות השוקולד בבוהול

טרזייר TARSIER

סיום

לאחר שבועיים מקסימים בויסאיאס חזרנו במעבורת המהירה מTAGBILARAN לCEBU ותפסנו טיסה חזרה למנילה. התארחנו שוב ללילה אחד אצל קאוצ'סרפר נוסף, למחרת ביקרנו גם בבית חב"ד להגיד שלום לרב יוסי ואשתו הרבנית הנחמדים שאירחו אותנו לשבת בתחילת הטיול. ומשם תפסנו טיסה לMACAO, הקולוניה הפורטוגזית לשעבר שבסין.

שקיעה ליד טאגבילאראן, בוהול

הערות אקראיות נוספות לגבי הפיליפינים

שמות הערים הפיליפיניות נהגות כמעט תמיד במילעיל.
מקומות נוספים בהם לא הייתי אבל שמעתי דברים טובים:
בורקאי (BORACAY) – אי החופים המפורסם ביותר בפיליפינים. השמועות מספרות על חופים מדהימים, אך בהתאם גם עומס תיירותי ומחירים.
מאלאפאסקווה (MALAPASQUA) – אי נוסף שמפורסם בחופים שלו ובאתרי הצלילה.
פאלאוואן (PALAWAN) – האי הגדול במערב. יש שם לא מעט דברים לעשות. אמליץ לקרוא עליו במקומות אחרים.
דונסול (DONSOL) – ידוע בעיקר בגלל האפשרות לשחות עם כרישי הלוויתן העצומים בגודל של אוטובוס
מחירים לינה ואוכל – כפי ששמתם לב, אני משתייך לסוג המתכלב יותר של התרמילאים. חיפשתי תמיד את המקומות הזולים ביותר בשביל לישון, לכן המחירים המצוינים לעיל הם מחירים של החדרים הכי זולים – אל תצפו לדברים מדהימים, אלה בד"כ חדרים די מסריחים ומלוכלכים, אבל ראויים למחייה. כלומר, אם מטרתכם היא נופש, עלות המחייה תהיה יקרה יותר בשבילכם. אני באתי בשביל לראות תרבות ונופים, לינה בשבילי היא צורך בלבד.
לגבי האוכל בפיליפינים – אם שמתם לב כמעט ולא הזכרתי בכלל את האוכל – זאת משום שלדעתי אין הרבה על מה לדבר עליו. האוכל העיקרי שיצא לי לאכול בפיליפינים היה מזן ה"מקדונלדס", כלומר אוכל תעשייתי די מגעיל מסוגים שונים. לא כי אני לא חובב אוכל, אלא פשוט כי זה בעיקר מה שהיה שם. אמנם לא חיפשתי מסעדות יוקרה. אני תמיד אוכל מה שהמקומיים אוכלים, ואם להשוות למדינות אחרות, הפיליפינים מאוד דלה בנושא הזה.